לפני כמה שנים, אם הייתם שואלים אותי מה הקשר בין נשימה לריפוי, כנראה שהייתי מרים גבה. הייתי רגיל לחשוב בצורה לוגית, לנתח דברים דרך הראש, לחפש מחקרים והוכחות. אבל אז, פגשתי את הריברסינג.
אני זוכר את הפעם הראשונה שניסיתי. נשכבתי, עצמתי עיניים, והתחלתי לנשום. לכאורה פעולה פשוטה, כזו שאנחנו עושים כל יום. אבל מהר מאוד הבנתי שזו לא נשימה רגילה – זו הייתה צלילה פנימה. תוך דקות, הגוף שלי התחיל להגיב: זרמים, חום, רגשות שהתעוררו בלי התראה מוקדמת. פחד, עצב, וגם הקלה גדולה. הנשימה העמוקה, המעגלית, כאילו פתחה דלת לתת-מודע שלי והוציאה החוצה דברים שלא ידעתי שאני מחזיק.
בתור מי שתמיד רצה להבין "איך זה עובד", התחלתי לחקור. גיליתי שהנשימה מחוברת ישירות למערכת העצבים ולמצב הרגשי שלנו. כשאנחנו במתח, אנחנו נושמים שטחי ומהיר. כשאנחנו רגועים, הנשימה עמוקה ואיטית. אבל מה קורה כשנושמים באופן מחובר, רציף וללא הפסקה? מתברר שהגוף מגיב כאילו הוא מקבל מסר עתיק: "זה בטוח להרגיש".
ריברסינג חיבר אותי למקומות ששנים לא הצלחתי לגעת בהם. איפשר לי לשחרר פחדים עמוקים בלי לדבר עליהם, להתחבר לרגשות שלא ידעתי שקיימים, ולחוות שלווה מסוג חדש. היום, אחרי לא מעט תהליכים אישיים וסדנאות שהעברתי, אני מבין שזה לא רק כלי טיפולי – זו גישה לחיים. כי כשאנחנו לומדים לנשום באמת, אנחנו לומדים לחיות באמת.
איך הגוף מגיב לנשימה – החוויה הפיזית והרגשית
כשהתחלתי את תהליך הריברסינג, לא באמת ידעתי למה לצפות. ידעתי שמדובר בנשימה עמוקה ומעגלית (בלי הפסקה בין השאיפה לנשיפה), אבל לא הבנתי עד כמה הגוף שלי הולך להגיב לזה. דקה-שתיים לתוך הנשימה, הכל היה רגיל. אבל אז – משהו התחיל להשתנות.
בהתחלה זה היה פיזי: עקצוצים בקצות האצבעות, זרמים שעברו לאורך הידיים והרגליים, תחושת התרחבות בחזה. השרירים התחילו להרגיש כבדים, ובו זמנית – היה משהו משחרר. ואז, כמעט בלי שהתכוונתי, העיניים שלי התחילו לדמוע. לא בגלל מחשבה מסוימת, אלא פשוט כי משהו בפנים נפתח.
זה היה הרגע שבו הבנתי כמה הגוף שלי אוגר רגשות בלי שאשים לב. כל הדחקה, כל פחד לא מדובר – נשמרים איפשהו בגוף, ואם לא נותנים להם ביטוי, הם ממשיכים ללוות אותנו. הנשימה לא מאפשרת לזה להישאר סגור בפנים. היא מביאה הכל לפני השטח.
אחרי כמה דקות נוספות, הרגשתי שהלב שלי פועם חזק יותר. כל נשימה הרגישה כמו גל שמטהר אותי מבפנים. רגע אחד הייתי בתחושת אקסטזה – תחושת חיות מטורפת, ומיד אחריה עלו לי דמעות של עצב שלא ידעתי שאני נושא איתי. הרגשתי שהגוף שלי מוביל אותי לשחרור של דברים שמעולם לא נתתי להם מקום.
יש אנשים שחווים קפיצות לא רצוניות בשרירים, רעד בגוף, ואפילו תחושת קור או חום עזים. זה הכל חלק מהתהליך – הגוף שלנו יודע איך לשחרר מתחים רגשיים, אבל הוא צריך אותנו כדי לאפשר לזה לקרות.
כשיצאתי מהסשן הזה, משהו בי היה אחר. הרגשתי קליל יותר, כאילו שיחררתי משקל שלא ידעתי שנשאתי. הגוף שלי הרגיש רך יותר, פחות מכווץ. הנשימה שלי הייתה פתוחה יותר. וזו הייתה רק ההתחלה.
המוח והמדע שמאחורי ריברסינג
בתור אחד שתמיד חיפש להבין "איך זה עובד" (מפתח מגיל 14 בכל זאת), לא הספיק לי רק לחוות את העוצמה של ריברסינג – רציתי להבין מה בדיוק קורה במוח ובגוף בזמן התהליך. איך זה שכל כך הרבה רגשות, זיכרונות ותחושות עולות רק בגלל שינוי בצורת הנשימה?
מבחינה פיזיולוגית, הריברסינג משנה את הכימיה של הדם והמוח. כשאנחנו נושמים עמוק ורציף לאורך זמן, רמות החמצן בגוף עולות, ורמות הפחמן הדו-חמצני יורדות. זה גורם לשינוי זמני ברמת ה-pH של הדם, מה שמוביל לתחושות כמו זרמים, סחרחורת ואפילו תחושת ריחוף או חיבור עמוק יותר לעצמנו.
מה שמרתק הוא שזה לא רק שינוי פיזי – זה גם מפעיל אזורים שונים במוח. מחקרים הראו שנשימות עמוקות ומודעת מפעילות את המערכת הפאראסימפתטית, שאחראית על הרגעת הגוף והורדת סטרס. זה מסביר למה אחרי סשן ריברסינג מרגישים תחושת שלווה עמוקה – הגוף ממש יוצא ממצב של "הישרדות" ונכנס למצב של ריפוי.
אבל זה לא הכל. יש עדויות לכך שהנשימה המחוברת מאפשרת גישה לתת-מודע. איך זה קורה? אחד ההסברים הוא שהנשימה עוקפת את מנגנוני הבקרה של המוח הרציונלי (הקורטקס הפרה-פרונטלי) ופותחת גישה ישירה לחלקים עמוקים יותר, כמו המערכת הלימבית – האזור שאחראי על רגשות וזיכרונות. זו אחת הסיבות שאנשים חווים פרצי בכי, זיכרונות ילדות ואפילו תחושות של "לידה מחדש" במהלך ריברסינג.
אני זוכר שבסשן אחד חוויתי פתאום זיכרון ילדות שלא חשבתי עליו שנים. זה היה מפתיע, אבל הרגיש כל כך ברור – כאילו הגוף שלי ידע שהגיע הזמן לשחרר את זה. וזה בדיוק העניין עם ריברסינג: הוא עוקף את המוח הרציונלי ומאפשר לנו להתמודד עם דברים שנמצאים עמוק בפנים, מבלי שנצטרך "לנתח" אותם דרך מחשבה מודעת.
כשחקרתי עוד, גיליתי שריברסינג מזכיר טכניקות כמו נשימות הולוטרופיות (של סטניסלב גרוף) ואפילו השפעות של מדיטציות עמוקות. ההבדל הוא שריברסינג עדין יותר ומותאם גם לאנשים שלא עברו הכנה ממושכת.
אז האם יש לזה בסיס מדעי? בהחלט. האם זה חורג מעבר למה שהמדע יכול להסביר? כנראה שכן. אבל מה שברור הוא שזה עובד – והחיבור בין גוף, מוח ונפש דרך הנשימה הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
למה זה כל כך עוצמתי? – הקשר בין ריברסינג לתת-מודע
אחת השאלות ששאלתי את עצמי לא פעם אחרי סשן ריברסינג היא: איך זה שכל כך הרבה רגשות וזיכרונות שאני אפילו לא זוכר במודע, עולים פתאום וצפים? הרי אני לא יושב ומנתח את העבר שלי, אני רק נושם. אז איך זה עובד?
ריברסינג הוא אחד הכלים החזקים ביותר לחיבור לתת-מודע, פשוט כי הוא עוקף את הצורך לדבר או לחשוב. בשונה מטיפול רגשי קלאסי, שבו נדרשים מילים ושיחה, הנשימה המחוברת מדברת ישירות עם הגוף – ודרך הגוף, עם המקומות הכי עמוקים בנפש.
אחד הדברים שלמדתי על תת-המודע הוא שהוא לא עובד דרך מילים, אלא דרך תחושות, רגשות ודימויים. במהלך סשן ריברסינג, כשהגוף נכנס למצב מוגבר של חמצון והרפיה, מתחילות לעלות תחושות שנשמרו עמוק בפנים – פחדים לא מדוברים, טראומות ישנות, זיכרונות ילדות ואפילו תחושות של ביטחון ואהבה שנדחקו הצידה עם השנים.
בסשן מסוים שעבר אחד המטופלים שלי, פתאום עלתה בו תחושת בדידות חזקה מאוד. הוא לא הבין למה, בחיי היום-יום הוא לא הרגיש בדידות. אבל אז, בלי שתכנן, עלה זיכרון מגיל שלוש בערך – רגע שבו אמא שלו השאירה אותו בפעם הראשונה בגן. זה היה זיכרון קטן, כמעט חסר חשיבות לכאורה, אבל הגוף שלו שמר אותו כל השנים האלה.
וזה בדיוק מה שקורה בריברסינג – הנשימה מאפשרת למוח להיכנס למצב של "גלי תטא", אותם גלי מוח שמופיעים במדיטציה עמוקה או רגע לפני השינה, כשאנחנו חולמים בהקיץ. זה מצב שבו אנחנו נגישים הרבה יותר לתת-מודע שלנו, ולפעמים גם לתובנות עמוקות מאוד על עצמנו.
אם פעם חשבתי שאי אפשר באמת לשנות דפוסים עמוקים בלי שנים של עבודה טיפולית, היום אני מבין כמה כוח יש לנשימה עצמה. כי ברגע שהתת-מודע מתחיל לדבר – אי אפשר יותר להסתתר ממנו. וזה אולי הדבר הכי חזק בריברסינג: הוא לא רק נותן לנו הצצה פנימה, הוא נותן לנו דרך לשחרר את מה שכבר לא משרת אותנו.
החוויה הרגשית שלי – איך ריברסינג חיבר אותי לעצמי
אני יכול לדבר על ריברסינג במונחים מדעיים, להסביר על המוח והגוף, אבל בסוף – זה משהו שצריך להרגיש. וכל אחד מרגיש את זה אחרת. אצלי, החיבור לרגש דרך נשימה היה משהו שלקח לי זמן לקבל.
תמיד הייתי יותר "ראש" מאשר "לב". רגשות היו משהו שצריך להבין, לנתח, לפרק לגורמים. כשהתחלתי את המסע שלי בריברסינג, זה לא היה קל. המחשבות שלי ניסו להילחם בזה – "מה אתה עושה?", "זה סתם שטויות", "אתה רק נושם, מה כבר יכול לקרות?". אבל הגוף, בשקט שלו, ידע אחרת.
אני זוכר סשן אחד במיוחד. התחלתי לנשום, בהתחלה הכל הרגיש רגיל, אבל אחרי כמה דקות משהו התחיל להשתנות. עלתה בי תחושה שלא יכולתי לשים עליה את האצבע – מין עצב עמוק, לא מוסבר. ואז, בלי הכנה, הרגשתי דמעות זולגות לי על הלחיים. לא היה לזה סיפור ספציפי, לא הייתה לזה סיבה לוגית ברורה. אבל זה היה שם.
וכשנשמתי לתוך זה, בלי לנסות להבין או להיאבק, משהו בי נפתח. הרגשתי שאני סוף סוף מאפשר לעצמי להרגיש באמת, בלי פילטרים, בלי מחשבות שמסבירות למה זה קורה או מה זה אומר.
בריברסינג למדתי שיעור חשוב: לא כל רגש צריך "תשובה". לפעמים פשוט צריך לתת לו מקום. במשך שנים, הדחקתי רגשות כי לא ידעתי איך להתמודד איתם. הנשימה נתנה להם ביטוי בלי מילים, בלי ניתוחים, בלי תירוצים.
מה שהדהים אותי זה שדווקא כשאפשרתי לעצמי להרגיש את הכאב, באה הקלה. כאילו משהו ישן שהיה תקוע בתוכי השתחרר. ועם זה – הגיע חיבור עמוק יותר לעצמי.
מאז, אני מבין שהרגשות שלי הם לא אויבים שצריך להילחם בהם, אלא שערים להבנה עצמית. והריברסינג? הוא פשוט המפתח עבורי.
איך אפשר להתחיל עם ריברסינג?
אם יש משהו שלמדתי על ריברסינג, זה שזה תהליך עוצמתי שלא תמיד קל לעבור לבד, במיוחד בפעמים הראשונות. אני יודע שיש אנשים שמעדיפים לנסות לבד – וזה אפשרי, אבל יש ערך עצום לעבודה עם מנחה מקצועי שמחזיק את המרחב ומאפשר לתהליך להיות בטוח, עמוק ומשמעותי יותר.
למה חשוב שיהיה מנחה?
במהלך תהליך ריברסינג, הגוף והתודעה יכולים להיכנס למצבים רגשיים עמוקים. לפעמים עולות תחושות כמו פחד, עצב או שמחה עוצמתית – והכול יכול להשתנות תוך רגע. כשהתהליכים האלה מתרחשים, המנחה נמצא שם כדי להדריך, לתת ביטחון, ולוודא שהאדם שעובר את החוויה לא נסגר או נבהל.
אני זוכר את אחד הסשנים הראשונים שלי – הנשימה הובילה אותי למקום מאוד רגיש, ופתאום הרגשתי רצון לעצור. המנחה שישב לידי לא דחף אותי להמשיך, אלא רק הזכיר לי ברכות: "תן לעצמך להעמיק, זה בטוח". זה היה בדיוק מה שהייתי צריך באותו רגע כדי להמשיך ולהעמיק עוד יותר בתהליך.
מפגש אישי או קבוצתי – מה עדיף?
✔ מפגש אישי – מתאים למי שרוצה חוויה מותאמת אישית וממוקדת. כאן המנחה עובד ישירות עם האדם שעובר את התהליך, מתבונן בו, ומנחה אותו בהתאם למה שקורה ברגע. זו דרך טובה במיוחד אם יש פחדים או רגשות לא פתורים שמבקשים מרחב פרטי ובטוח.
✔ סדנה קבוצתית – מאפשרת חוויה עוצמתית של חיבור משותף. יש משהו מיוחד בנשימה קבוצתית – האנרגיה הקולקטיבית מעצימה את התהליך, והרבה פעמים אנשים חווים תחושות עמוקות יותר כשהם מוקפים באחרים שעוברים מסע דומה. בנוסף, השיתוף אחרי התהליך עוזר להבין שגם אחרים חווים חוויות דומות.
איך לבחור מנחה טוב?
אם כבר הולכים לחוות ריברסינג, חשוב לבחור מנחה שמבין מה הוא עושה:
✔ מישהו עם ניסיון אמיתי – לא כל מי שמנחה סדנאות נשימה באמת עבר הכשרה מסודרת. חשוב לבדוק רקע מקצועי והמלצות.
✔ מישהו שיוצר תחושת ביטחון – אם אתה מרגיש חוסר נוחות עם המנחה, יהיה קשה להשתחרר ולצלול לתהליך.
✔ מישהו שיודע להחזיק מרחב גם לרגעים רגשיים חזקים – ריברסינג יכול להציף טראומות וזיכרונות ישנים, ולכן חשוב שמנחה ידע איך להתמודד עם מצבים כאלה בצורה רגישה ולא פולשנית.
ההמלצה האישית שלי?
אם זו פעם ראשונה שלך, אני ממליץ מאוד על מפגש אישי עם מנחה מקצועי. זה יאפשר לך להרגיש בטוח ולצלול לתהליך בלי לחשוש ממה שיכול לעלות. אחרי שתכיר את התחושות של הנשימה המחוברת, אפשר בהחלט להצטרף גם לסדנה קבוצתית ולחוות את הכוח של הנשימה בתוך קבוצה.
בסופו של דבר, לא משנה אם זה אחד על אחד או בקבוצה – כשמנחה טוב נמצא שם, זה מאפשר לתהליך לקרות בצורה הכי עמוקה, בטוחה ואפקטיבית שאפשר.
בין מדע לרוחניות – האם ריברסינג באמת עובד או שזה רק פלצבו?
כשהתחלתי עם ריברסינג, הייתי ספקן. ידעתי שנשימה היא כלי חשוב, שמעתי אנשים מדברים על השפעות רגשיות עמוקות, אבל היה לי קשה להאמין שמשהו כל כך פשוט כמו נשימה מעגלית יכול לשחרר טראומות ולשנות את התודעה.
עם הזמן, אחרי שהתנסיתי בעצמי וראיתי אנשים מסביבי עוברים תהליכים עמוקים, הבנתי שזה מעבר ל"תחושה טובה". יש כאן משהו שמשפיע ברמה הפיזיולוגית, הפסיכולוגית והרוחנית – וכל אחד יכול לחוות את זה בדרך משלו.
ההסבר המדעי – איך ריברסינג באמת עובד?
המדע מסביר לנו שלנשימה יש השפעה ישירה על המוח ומערכת העצבים:
✔ שינוי ברמות החמצן והפחמן הדו-חמצני – הנשימה המחוברת משנה את הכימיה של הדם, מה שמוביל לשינוי בתודעה ובתגובות הרגשיות שלנו.
✔ השפעה על המערכת הפאראסימפתטית – הנשימה העמוקה משחררת מתח ומביאה את הגוף למצב של רגיעה עמוקה, ממש כמו מדיטציה או היפנוזה.
✔ גישה לתת-מודע – מחקרים על מדיטציה ונשימה הראו ששיטות כמו ריברסינג גורמות לגלי מוח איטיים יותר (אלפא ותטא), שמאפשרים לנו גישה לזיכרונות עמוקים ולעבודה רגשית עמוקה יותר.
ומה לגבי הרוחניות?
כאן זה כבר תלוי בגישה של כל אדם. יש כאלה שמרגישים במהלך ריברסינג חיבור לעומקים של התודעה שלהם, לחוויות מעבר לזמן ולמקום, ויש אפילו כאלה שמתארים חוויות מיסטיות של "לידה מחדש" או התחברות למהות הפנימית שלהם.
אני זוכר סשן אחד שבו הרגשתי כאילו אני עובר תהליך עמוק של פרידה ממשהו ישן בתוכי. זו לא הייתה מחשבה מודעת, אלא תחושה של שחרור ברמה הכי בסיסית. האם זה היה תהליך פיזיולוגי? תהליך פסיכולוגי? אולי שניהם? אני לא בטוח שצריך בכלל להפריד ביניהם.
אז האם זה פלצבו?
האמת? לדעתי זה לא משנה. המדע יכול להסביר הרבה מהתופעות שקורות במהלך ריברסינג, אבל החוויה עצמה היא מה שבאמת חשוב. אם משהו גורם לנו להרגיש אחרת, לשחרר, להתחבר לעצמנו – אז זה אמיתי. לא משנה אם זה דרך חמצון הדם, דרך גישה לתת-מודע או דרך חיבור למשהו גדול יותר.
בעיניי, השילוב בין מדע לרוחניות הוא בדיוק מה שהופך את ריברסינג לכלי כל כך עוצמתי. הוא לא שייך רק לעולם הפסיכולוגיה, אבל גם לא רק לעולם הרוחני – הוא נמצא בדיוק באמצע. וזה מה שהופך אותו לכלי שמשפיע על כל כך הרבה אנשים, מכל מיני רקעים ותפיסות עולם.