פרומפטים
טיפוליים ל-AI

לפעמים האנשים סביבנו רואים אותנו בצורה ברורה יותר ממה שאנחנו רואים את עצמנו. AI שמכיר אותנו יכול לשקף.

הפרומפט שהתפשט בכל הרשת אחרי שסאם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, שיתף אותו. פשוט ומדויק.

בקשה מה-AI להגיד את מה שגם חברים טובים לא תמיד מעזים. לקרוא לאט, ולקחת רק את מה שמרגיש נכון.

לפעמים אנחנו צריכים מישהו שיגיד את זה ישר, בלי ריכוך.

במקום שה-AI יגיד לכם מה הוא חושב, תנו לו לראיין אתכם. התשובות שלכם הן החומר.

כולנו מסתובבים עם פער בין איך שאנחנו נתפסים לבין איך שאנחנו רואים את עצמנו. הפרומפט הזה ממפה אותו.

לפעמים הדבר הכי מועיל הוא פשוט לראות מלמעלה איפה אנחנו נמצאים.

דפוסים חוזרים הם לרוב ניסיונות של הנפש לפתור משהו שלא נפתר. AI שמכיר אותנו יכול לזהות אותם.

הגוף שומר מידע שהמוח מדחיק. שאלה זו פותחת תקשורת עם מה שנמצא בתוך הגוף.

רגש שחוזר בעבודה אבל לא בבית מספר סיפור. מיפוי לפי סביבות מגלה צרכים שלא נענים.

פחד, אישור, סקרנות, חופש. רוב הזמן אנחנו לא עוצרים לבדוק מאיפה הדלק מגיע.

שאלה על הפער בין מה שאנחנו מציגים לבין מה שאנחנו באמת.

לכל אחד יש תחום אחד שמקבל את כל אנרגיית ההימנעות. שווה לבדוק אותו בעדינות ובכנות.

כשהראש רץ במעגלים, ההפרדה הפשוטה הזו עוצרת את הסחרור.

מעבר לקלישאות שכולם חוזרים עליהן, לכל אחד מאיתנו יש נקודת מבט משלו. AI שמכיר אתכם יכול לשקף אותה.

מהרגש אל הערך שמתחתיו. תהליך מודרך שמגיע עמוק, שאלה אחת בכל פעם.

לא מה שהיינו רוצים להאמין שחשוב לנו. מה שבפועל מנחה אותנו.

דירוג כן, בסולם של 1 עד 10, חושף את הפערים שהכי כואבים. ולכן הכי שווים תשומת לב.

הרבה תקיעות היא לא חוסר מוטיבציה. היא שני ערכים שמושכים לכיוונים מנוגדים.

כשהתלבטות לא נפתרת ברשימת יתרונות וחסרונות, מבנה של שאלות כן או לא עושה סדר.

לא איזו אפשרות טובה יותר באופן כללי. איזו משרתת את מה שחשוב לי עכשיו.

תרגול של להגיד לא. לפעמים הרשימה של מה שלא נעשה חשובה מהרשימה של מה שכן.

בגישת IFS, גם דחיינות וביקורת עצמית הן חלקים שמנסים להגן עלינו. אפשר לדבר איתם.

כשחלק אחד רועש משתלט, השאלה היא איך נשמע הקול הרגוע והסקרן שיכול להוביל.

כשהקול הביקורתי מקבל שם ופרצוף, פתאום אפשר לבחור אם להקשיב לו.

הטון שבו אנחנו מדברים לעצמנו ברגעי כישלון הוא הרגל. והרגלים אפשר לשנות.

מתחת לרוב הביקורת העצמית מסתתר פחד שמנסה להגן. כשרואים אותו, הטון משתנה.

יונג לימד שמה שהכי מטריד אותנו באחרים מצביע לפעמים על משהו בנו. השתקפות לא נעימה ושווה זהב.

קנאה היא מצפן. היא מסמנת רצון או פוטנציאל שעוד לא הרשינו לעצמנו.

המטפל, המורד, החכם. הדפוסים העתיקים האלה פועלים בנו גם כשאיננו שמים לב.

אחד הפרומפטים המרגשים שיש. תנו ל-AI לכתוב אל הילד שבפנים, ותראו מה זה עושה לכם.

שאלה כפולה: במה הוא היה גאה, ולמה הוא עדיין מייחל.

איך שהבית התייחס לרגשות ולגבולות מהדהד בקשרים שלנו היום.

כמה נוח לי קרוב, וכמה נוח לי לבד. ההשוואה הזו מגלה הרבה על דפוס ההתקשרות.

לקחתי השראה מפרשת שמות שבה משה מפחד מהדבר שהוא נשלח לעשות. הייעוד שלו היה מתחת לפחד הכי גדול שלו.

ויקטור פרנקל מיפה שלוש דרכים שבהן משמעות נמצאת בחיים. איזו מהן חיה בכם עכשיו?

לפי הכישרונות והאופי, לא לפי מה שמצופה.

שאלה אחת קצרה שנוגעת ישר בשאלת המורשת. מה יישאר?

AI שמכיר אתכם לאורך זמן יכול לזהות לאן הדברים זורמים.

לפעמים חשוב לעצור ולראות את המפה המלאה של מה שעברנו ומה עוד זקוק לתשומת לב.

תקופות מעבר הן לא תקלה. משהו ישן משתחרר ומשהו חדש נולד.

כמו בגדים, גם זהויות נהיות קטנות עלינו. שווה לבדוק מה כבר לא במידה.

הפרומפט הזה חוזר שוב ושוב בהמלצות ברשת, ובצדק. אנחנו נוטים לשכוח מה כבר יש לנו.

לפעמים אנחנו יודעים מה צריך להשתנות אבל לא יודעים מאיפה מתחילים. שאלה זו מנחיתה לקרקע.

בקשו תמונה. התוצאה מפתיעה, לפעמים מצחיקה, ותמיד מלמדת משהו.

משחק תפקידים שהפך ויראלי: ה-AI כחוקר שכותב עליכם דוח. מרחק שמאפשר לראות את עצמנו מבחוץ.

מי הייתם אם הייתם נולדים במקום אחר או בזמן אחר? תרגיל דמיון שמאיר מה מהותי בנו ומה נסיבתי.

בחרו ספר, סרט או סדרה שאתם אוהבים, ותנו ל-AI ללהק אתכם.